פסק-דין בתיק תע"א 6990-08

1.         האם התפטרותו של ד"ר מאיר (להלן: "התובע") משירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת"), הינה בגדר התפטרות בנסיבות בהן לא ניתן  היה לדרוש כי ימשיך עבודתו ?  זוהי השאלה הניצבת במוקד הדיון שלפנינו.

העובדות הדרושות לעניין:

2.         התובע הינו רופא במקצועו, מומחה לרפואת ילדים.

3.         הנתבעת, הינה קופת חולים, המפעילה ברחבי הארץ בתי חולים ומרפאות בקהילה במחוזות שונים.

4.         התובע עבד כמתמחה אצל הנתבעת החל משנת 1995 ועד לשנת 1999.

5.         ביום 5/6/00 החל התובע לעבוד כרופא ילדים במרפאת הנתבעת בנווה עמל במחוז שרון שומרון. במקביל עבד התובע עם הנתבעת כרופא עצמאי במרפאת לב הפארק ברעננה.

6.         באפריל 2006, חלתה אימו של התובע, על כן נאלץ להעדר מעבודתו על מנת לטפל בה.

7.         בנובמבר 2006 עבר התובע למרפאת בארי באותו המחוז, נוכח בקשתו לעזוב את מרפאת נווה עמל.

8.         ביום 4/11/07 נפגש התובע עם מנהל המחוז והמנהל הרפואי במחוז דאז, לצורך בחינת אפשרויות העלאת שכרו.  

9.         ביום 8/11/07 הודיע התובע על התפטרותו. עם סיום עבודתו שוחררו לזכות התובע הכספים אשר נצברו בקרן הפנסיה מיטבית, בשיעור של 72% מפיצויי הפיטורים, להם היה זכאי התובע מכוח ההסכם הקיבוצי הנהוג בנתבעת.

טענות התובע:

10.        לטענת התובע בשנתיים האחרונות לעבודתו בנתבעת נוצרו נסיבות בהן לא ניתן היה לדרוש כי ימשיך בעבודתו.

11.        במהלך חודש אפריל 2006, לאחר שאימו חלתה במחלה קשה, עת ביקש להעדר למספר ימים לשהות לצד אימו , גילתה הנתבעת יחס אטום, סירבה לאשר ימי חופשה ודרשה כי יחזור לעבודה באופן מיידי. עוד טען כי , מששב לעבודה זכה ליחס עוין ובלתי מתחשב מצד עובדי המרפאה ובראשם מנהל המרפאה. עובדה, אשר עמדה בבסיס המכתב אשר נשלח על ידו לכלל עובדי הנתבעת ועסק בתחושותיו באותה העת.

12.        בנוסף, טען התובע כי לאור המצוקה אשר חש בצירוף שכרו הנמוך, ביקש לעבור למרפאה אחרת. לבסוף, לאחר בקשות רבות הסכימה הנתבעת להעבירו, תוך שהובטח  כי במרפאה אליה יועבר מכסת מטופלים גבוהה מהנורמה המקובלת (להלן: "ההבטחה") . כשלב מעבר הסכים התובע  לעבוד בחצי משרה.

13.        לטענת התובע, התברר כעבור זמן מה כי מכסת המטופלים  במרפאה החדשה, אינה גבוהה מהנורמה המקובלת ואף נמוכה ממנה.

14.        לאור שכרו הנמוך פנה התובע למנהל המחוז על מנת לבחון אפשרויות להטבה בשכרו, תוך שהוא מעלה  את האפשרות כי יעבור לעבוד בקופה אחרת. בתגובה, טען התובע כי מנהל המחוז הבהיר מפורשות כי ככל שאינו מרוצה רשאי הוא לקום ולעזוב עבודתו בנתבעת.

15.        בעקבות אמירה זו, אשר נחזתה מבחינת התובע להיות "הקש ששבר את גב הגמל", נאלץ  להודיע על התפטרותו.

16.        לעניין התנאים שנקבעו בפסיקה לתחולת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963, (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), טען התובע כי פנה כנדרש אל הנתבעת מספר רב של פעמים בדרישה לתקן ולהסיר  הנסיבות שהאפילו על מערכת יחסי העבודה תוך שהוא מציג בפניה את מצוקותיו ובעיותיו האישיות והכלכליות, כפי שהודתה הנתבעת עצמה. עוד, טען התובע כי המבחן הקובע לעניין זה הוא מבחן סובייקטיבי העוסק בתחושות העובד הספציפי במקום עבודה ספציפי.

17.        אשר לטענת הנתבעת כי עזב את עבודתו על מנת לעבוד בקופה אחרת בתנאים משופרים, טען התובע כי אין אמת בטענה  שכן היה מוכן לעשות כל שביכולתו על מנת להמשיך עבודתו בנתבעת לרבות הפחתת שיעור המשרה לתקופת זמן קצרה. בנוסף הבהיר כי במידה ולא ישתפר שכרו ישקול מעבר לקופה אחרת. ההחלטה על ההתפטרות גמלה בליבו רק לאחר הפגישה עם מנהל המחוז.